נועה פרג, Research Director

יולי 2020

בזמן שהממשלה ממשיכה להתקדם לכיוון של סגר ונוטה להחמיר את ההגבלות והאיסורים, ובצל המשבר הכלכלי המתעצם, החיפוש אחר פתרונות נוספים הכרחי יותר מתמיד. אז החלטנו לחקור אחר מודל אלטרנטיבי ומגובה מחקרית, שיאפשר למשק הישראלי להמשיך ולפעול באופן רצוף ולאורך זמן, גם בצל נגיף הקורונה.

האתגר:

למנוע את התפשטות וירוס הקורונה בישראל, תוך שמירה על כלכלה פעילה ופגיעה מינימלית במצב המשק הכללי.

הפתרון:

אימוץ מודל חלופי המכונה  Alternating Quarantine ("סגר במשמרות"). המודל פותח על ידי ד"ר ברוך ברזל, מתמטיקאי ומומחה למערכות מורכבות ומדעי הרשת, ושותפיו מאוניברסיטת בר-אילן.

איך זה יעבוד:

מחלקים את האוכלוסייה ל-2 קבוצות (קפסולות) שמתנהלות בנפרד לאורך תקופת המשבר, תוך צמצום המגע ביניהן. במילים אחרות, מדינה שמתנהלת במשמרות של שבוע/שבוע – חצי אוכלוסייה בבית במשך שבוע, בזמן שהחצי השני ממשיך להניע את המשק. לאחר מכן מתחלפים.

החלוקה תתבצע על פי מספר הבית בכל רשות מקומית, קרי בתים עם מספר זוגי בכל רחבי הארץ יהיו בקפסולה אחת, ובתים עם מספר אי-זוגי בקפסולה השנייה, על מנת שכל משפחה תישאר כיחידה אחת. שבוע אחד הקפסולה הזוגית עובדת, לומדת וצורכת והקפסולה האי-זוגית בסגר ביתי, ושבוע לאחר מכן מתחלפים.

אם אדם או מעסיק ידרוש החלפה במשמרות, ניתן לגלות גמישות שכן אין הכרח לשמור על שתי קפסולות בגודל זהה. אולם, העיקרון המנחה של המודל, והיחיד שלגביו לא תינתן גמישות, הוא כדלקמן: אדם יוכל לעבור ממשמרת למשמרת רק אם כל משק הבית יעבור עמו גם כן.

על מנת לנהל את החיים במשמרות, בכל כניסה לחנות, קניון או מקום ציבורי, אנשים יתבקשו להציג באפליקציה ייעודית את מזהה המשמרת שלהם (בדומה למדידת החום שמתבצעת כעת). כך ניתן יהיה לוודא שאנשים אכן שומרים על ההנחיות ויוצאים מהבית רק במשמרת שלהם.

יתרונות:

בריאותי: על פי המודל, החשיפה לנגיף תצטמצם פי 4, שכן בכל רגע נתון רק 50% מהאוכלוסייה נמצאת מחוץ לבתים, וגם הם נפגשים עם 50% פחות אנשים מבדרך כלל.

כלכלי: פעילות המשק לא נעצרת, כוח העבודה נשמר והכלכלה מתנהלת לצד הנגיף.

תפקודי: כשמדובר בפרקים של שבוע, קל יותר להתארגן מבחינת מזון ותעסוקה, בהשוואה לסגר כללי ללא תאריך תפוגה.

חברתי: מודל שוויוני שלא מייצר חיץ בין עובדים נחוצים יותר לנחוצים פחות (בהתאם למגבלת העובדים המותרת), שומר על שיעור המועסקים וכושר העבודה ומייצר תחושת סולידריות חברתית.

חסרונות:

אסטרטגיה נועזת ומורכבת, שמצריכה קבלת החלטה אמיצה.
מודל שעלול לעורר תסכול בשל השרירותיות המובנית בו, או להיכשל במידה ותינתן גמישות יתר ולא יישמר העיקרון הבסיסי: 2 קפסולות שלא נפגשות ביניהן כלל.

מבחן המציאות:

המודל של עבודה/לימודים בקפסולות אינו חדש. מלבד ההתנסות החלקית של מערכת החינוך עם הנושא, החלוקה לקפסולות מופרדות כבר מיושמת בצה"ל, בבתי החולים הציבוריים, בישיבות ובחלק ממשרדי הממשלה (בחוד החנית נמצא משרד המדע). אולם, ברמה הלאומית אין כלל חשיבה כזו, והמודל כמעט ולא נוסה במגזר הפרטי ויושם רק בחלק מהמגזר הציבורי.

בצבא, לדוגמה, המודל מיושם באופן ברור תוך שמירה על גודל קפסולות הכרחי אך מינימלי. ביחידות הפתוחות, למשל, מפקדים אמונים על הגדרת המשמרות וצמצום המגע ביניהן, וביחידות הסגורות יש נהלים חדים וברורים הנוגעים לכל הסוגיות שעולות ממודל כזה.

 גם בסקטור העובדים הפלסטיניים נקבע מנגנון חדש, על פיו העבודה בשגרת הקורונה תנוהל במתחמים קבועים ובקבוצות קבועות של 10 עובדים ("קפסולות") בכל הנוגע להסעות, לינה, הפסקות, תדריכים וביצוע העבודות, ללא אפשרות לשנות את הרכב העובדים בקפסולות.

בישיבות החרדיות הושג גם כן מתווה לפעילות בקפסולות מבודדות שאין ביניהן מגע ובבתי החולים הציבוריים פועלים על פי הנחיות משרד הבריאות: עבודת צוותים בקפסולות מופרדות ושמירה על צוות מתפקד במקרה של חשיפה. גם עבור עובדים או יחידות שלא ניתן להחיל עליהן את מודל הקפסולות נבנתה בבתי החולים תוכנית פעולה, במטרה למזער את הסיכונים לחשיפה רחבה.

ברמה העסקית, יצרנית החיישנים הגרמנית Leuze היא דוגמה לחברה מסחרית שאימצה את מודל ה-Alternating Quarantine של ברזל, ויישמה אותה ב-22 המדינות בהן היא פועלת  – 1200 עובדים שחולקו לקפסולות עבודה מופרדות שעובדות במשמרות. לטענת מנכ"ל החברה, מדובר בהצלחה וכצעד שיאפשר לחברה לסיים את 2020 עם רווח.

גם במגזר הפרטי בישראל יש מקומות עבודה ומפעלים שאימצו את רעיון העבודה בקפסולות, אולם היישום, נכון לעכשיו, בעייתי: חלוקה כזו נעשית רק במקום העבודה, בעוד שביתר תחומי החיים אין כלל חלוקה לקפסולות/קבוצות. כך, קבוצות שונות ממשיכות להתערבב ולא מאפשרות להקטין את קצב הפצת הנגיף.

המודל של ד"ר ברזל קצת קשה ליישום, ואולי אף בלתי אפשרי, אבל הוא רק דוגמה אחת לחשיבה יצירתית, שמתבססת על מודלים מתמטיים ודאטה. בהנחה (מושכלת) שהנגיף הולך ללוות אותנו בשנה הקרובה, כבר ברור כי הגיע הזמן לבחון מודלים אסטרטגיים ורחבים יותר, שיאפשרו לנהל חיים תקינים ככל הניתן, יטפחו סולידריות חברתית ויהוו אלטרנטיבה לסגר מלא. ויפה שעה אחת קודם. ובינתיים? השטח ככל הנראה פנוי לעירייה או מועצה אזורית, שתעז לאמץ מודל ניסיוני כזה. או אחר.