קורקינט בדרכים: האם כלי התחבורה השיתופי והפופולרי מסוכן?

קורקינטים חשמליים הם התגשמות חזון הכלכלה השיתופית: הם קלים לשימוש, נוחים להפעלה, נגישים לכל אחד, ירוקים יותר מכלי תחבורה חלופיים ומספקים פתרון תעבורתי מוצלח לערים פקוקות וצפופות. אלו חלק מהסיבות לכך שהמהפכה הדו-גלגלית הממונעת, שהחלה בסן-פרנסיסקו, הצליחה לכבוש במהרה ערים נוספות בעולם, בהן מדריד, פריז וגם תל-אביב. 

תהליך הלמידה של התחום עדיין בעיצומו, כשבערים מסוימות הוא מתקדם יותר מאשר באחרות. כך, בעוד שבישראל אין כמעט רגולציה או אכיפה בתחום, במדינות אחרות בעולם כבר מתמודדים עם סוגיות רבות, בהן מתן הנחיות בטיחות למשתמשים, רישוי, שיתוף מידע על אופי השימוש, הגבלת מהירות הנסיעה, הגדרת גבולות גיאוגרפיים בהם מותר השימוש, הגבלת מספר החברות המורשות לפעול ומתן קנסות. 

ההבנה כי נדרשת רגולציה בתחום הקורקינטים הממונעים נובעת ישירות מההשלכות השליליות והלא רצויות של המגמה, החל מפגיעה ברכוש עירוני, דרך סיכון הולכי רגל וחסימת נתיבי הליכה וכלה בתאונות המסתיימות בפציעות ופגיעות בגוף. הסכנות הללו אינן תלות של מקום מסוים, והן קיימות בכל עיר שבה פועלים הקורקינטים השיתופיים, בדרגה כזו או אחרת.

כך, בסן-פרנסיסקו כבר החלו לעקוב אחר הנתונים המדאיגים ולפעול על מנת למזער את הסכנות שטמונות בשימוש מוגבר של כלי התחבורה השיתופי מצד אחד, ולהעצים את היתרונות הטמונים בו מהצד השני. בהתחשב בכך שגם בתל אביב הפכו הקורקינטים למפגע עירוני עליו מדווחים בתקשורת או במדיה החברתית כמעט מדי יום, כדאי למקבלי ההחלטות להציץ בנתונים המופיעים באינפוגרפיקה (מתוך מחקר ב-Global Desk). 

תפריט